פסק-דין בתיק ת"א 523-02

רקע, כתב התביעה וההליכים עד כה

לפניי תביעה כספית בסכום של 87,826.6 ש"ח, בעילה חוזית ונזיקית, בעקבות חוזה שנחתם בין התובעים לבין הנתבעים 1 ו- 2, על פיו מכרו הנתבעים 1 ו- 2 לתובעים את דירתם.

במהלך השנים, נפטר התובע מס' 1 והתובעת 2 המשיכה את ההליכים בתיק בעצמה, כאשר היא איננה מיוצגת.

על-פי כתב התביעה, התובעים שילמו לנתבעים את מלוא התמורה בגין הדירה, בסכום של 151,000$, כאשר כל הכספים הועברו ישירות לחשבון הבנק של הנתבע 3, אשר שימש נאמן על הכספים, על-פי הסכם המכר. החזקה נמסרה לתובעים, אך כאשר הם ביקשו להעביר את הדירה על שמם במועצה המקומית גן-יבנה, נודע להם כי על הדירה רובץ חוב ארנונה בסכום אשר ליום הגשת התביעה עמד על סך 22,448.5 ש"ח.

כנגד הנתבעים 1 ו- 2 טענו התובעים בכתב התביעה, כי הם הפרו את התחייבויותיהם בחוזה לשלם את חוב הארנונה שרבץ על הדירה, טרם העברת החזקה בה לתובעים, ובכך שלא אמרו לנתבע 3, הנאמן, כי על הדירה רובץ חוב וכי מכספי התמורה שהופקדו בידו, היה עליו לשלם את החוב למועצה המקומית.

כנגד הנתבע 3 טענו התובעים בכתב תביעתם, שהוא לא בדק את החובות הרובצים על הדירה, ולא סילק את החובות מכספי נאמנות בסכום של 5,000$ שהופקדו בידו על ידי התובעים לצורך תשלום חובות. נטען בכתב התביעה, כי, כפי הנראה, הסכום האמור אשר הופקד בנאמנות, שולם ישירות לנתבעים.

טענו התובעים בכתב תביעתם, כי בשל אי תשלום חוב הארנונה, אין ביכולתם לרשום את הדירה על שמם בלשכת רישום המקרקעין. על כן, תבעו התובעים את סכום חוב הארנונה נכון ליום הגשת התביעה, פיצוי מוסכם בהתאם להוראות חוזה המכר ועגמת נפש.

הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה, ניתן כנגדה פסק-דין לפני מספר שנים, ובמהלך הדיונים שהתקיימו בפניי נמסר שהיא משלמת סכומים חודשיים של כ- 300 ש"ח, במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח כנגדה.

הנתבע 3, הוא עורך הדין אשר שימש כנאמן על-פי חוזה המכר, הגיש כתב הגנה, הופיע למספר דיונים בפני המותבים הקודמים אשר דנו בתיק, אך משלא התייצב לדיון קדם משפט שהתקיים לפניי, לא הגיב להחלטות בית משפט ולמעשה ניתק כל קשר עם המתרחש בתיק זה, ניתן גם כנגדו פסק-דין, על-פי התובענה.

במהלך השנים, נעשו על-ידי המותבים הקודמים אשר דנו בתיק, ניסיונות לברר את העובדות ולהביא לפתרון ענייני בתיק, אך למרבה הצער הדבר לא צלח. עוד, במהלך השנים, ניתן פסק-דין כנגד הנתבע 2, אך הוא בוטל לאחר מכן, וכן התובענה נמחקה בהעדר התייצבות, אך החלטת המחיקה בוטלה גם היא. בסופו של יום, ומשלא נמצא פתרון ענייני שיביא לתשלום החובות בעירייה ובעקבות כך לרישום הדירה על-שם התובעת 2 (להלן: " התובעת") בלשכת רישום המקרקעין, קבעתי התיק לשמיעת ראיות לפניי. למועד הראשון שנקבע לשמיעת ראיות התובעת לא התייצבה ולא היה מנוס מלדחות את הדיון פעם נוספת ובסופו של יום, בדיון שהתקיים בפניי ביום 16.11.11 ושוב לאחר ניסיונות להתחקות אחר פתרון למחלוקות שבין הצדדים שלא על דרך מתן פסק-דין, הוברר כי גם ניסיון אחרון זה לא צלח, הצדדים הודיעו כי אין בכוונתם לחקור חקירות נגדיות על תצהירי עדות ראשית, ניתנה החלטה להגשת סיכומים ומכאן פסק-דין זה.

לא למותר לציין, כי גם לאחר שהוגשו הסיכומים, פנה שוב ב"כ הנתבע 2 פעם נוספת לבית המשפט, בבקשה שאינה ברורה דיה, שעיקרה , למעשה, בקשה לתובעת שתסכים לחלוק בחוב הארנונה שווה בשווה (אם הבנתי נכונה את בקשתו של ב"כ הנתבע 2, אשר כאמור, לא הייתה מן הברורות). התובעת לא הסכימה לבקשת ב"כ הנתבע 2 ואני דוחה כאן את בקשתו. לאחר מכן הוגשה בקשה נוספת, ברורה עוד פחות, במסגרת הודעה דחופה לבית המשפט, בה מדווח ב"כ הנתבע 2 על פגישה שקבועה לו במשרדי המועצה המקומית. בבקשה זו נתבקשתי "לקבוע זמן לתגובה ולקבלת מסמכי מועצה ברורים לאחר הפגישה הנ"ל או להוציא צו למועצה לתת תעודת עובד ציבור על מצב חוב זה לאחר המשא ומתן". אינני מבין מה מבקש ב"כ הנתבע 2. זאת ועוד: הוגשו סיכומים ואין לי כוונה לעכב עוד את ההליכים בתיק ישן נושן זה. אם חפץ הנתבע 2 בתעודת עובד ציבור, היה עליו לבקשה במסגרת הליך הראיות. אני דוחה בקשה אחרונה זו.

המחלוקת בין הצדדים

כאמור, התובעת טוענת, כי הנתבעים 1 ו- 2 הפרו את התחייבותם לשלם את חובות הארנונה וכי בכך הם מונעים את רישום הדירה על שמה בלשכת רישום המקרקעין.

מנגד, טוען הנתבע 2, כי במועד מכירת הדירה לתובעת, כבר היה קיים הסכם גירושין בינו לבין הנתבעת 1, וכי מאז שנמכרה הדירה, אין לו שום קשר לנכס וכי היה ברור שחובות הארנונה חלות על גרושתו והוא לא עסק בזה. על כן, ביום המכירה, הוא חייב את התובעת להפקיד את כספי המיסים אצל עו"ד עמית שטרן. נטען, כי הוסכם להותיר בידי עו"ד שטרן סכום של 5,000$ כדי לשלם מיסים מכל סוג שהוא ולבצע את רישום הדירה על שם הקונה. התברר, שנותר חוב ארנונה והנתבע 3 התחייב לטפל בזה, אך הוא לא עשה כן וגם העברת הבעלות לא בוצעה על ידו.

עוד טען הנתבע, כי בעקבות תלונה שהגיש כנגד הנתבע 3 ללשכת עורכי הדין בשל התנהלותו, כאמור, הושעה הנתבע 3 מחברותו בלשכה, בשל הפרת נאמנותו.

הנתבע מכחיש כי נתן את הסכמתו לעו"ד שטרן להעביר את יתרת הפיקדון למוכרים, דהיינו, לו ולגרושתו. הוא מכחיש כי הוא קיבל סכום כלשהו מעו"ד שטרן מכספי הפיקדון.

הטענות בסיכומים

בסיכומיה חוזרת התובעת על עיקר טענותיה במהלך השנים, דהיינו כי הנתבע הפר את התחייבותו לשלם את החובות בגין הדירה וכן כי לחילופין, היה עליו להודיע לנתבע 3 על קיום חוב ולדרוש ממנו לשלם את החוב מכספי הנאמנות שהופקדו בידו. יש לציין, כי טענות משפטיות של ממש לא נטענו על-ידי התובעת, אשר איננה מיוצגת.

האופן שבו נערכו ונכתבו סיכומי הנתבע 2 יצר לביהמ"ש קושי שאינו מבוטל להתחקות אחר הטיעון המדויק אשר נטען על-ידי הנתבע 2, במסגרת המסמך האמור. למרות זאת, נדמה לי שניתן לדלות מן הסיכומים, בתמצית, את הטיעונים הבאים: ביהמ"ש נתבקש "לפטור איש כלפי רעהו מכל אשמה ונזק באופן מוחלט", דהיינו, לדחות את התובענה ולא לחייב איש לשלם לרעהו דבר; יש להסתפק בפסקי הדין שניתנו כנגד הנתבעת 1, אשר החזיקה בדירה בטרם המכירה וכנגד הנתבע 3, הנאמן, אשר סיבך את הצדדים בכך שהפר את חובת הנאמנות; יש לחלק בין התובעת לנתבע 2 שווה בשווה "את נטל השלמת או הבראת כל פגם או תרופה במשותף כפי שמציע הנתבע להלן כפסק דין סופי בין הצדדים", דהיינו, להבנתי, הטענה היא שיש לחלק בין התובעת לנתבע 2 את חוב הארנונה בחלקים שווים ביניהם. נראה, כי כוונתו של ב"כ הנתבע 2 הייתה, כי זהו סעד חילופי, שהרי ברור שהדבר סותר את טענתו הראשונה של הנתבע 2 בסיכומיו; חלוקה כאמור תיעשה לאחר שהנתבע 2 יסיים את טענותיו המנהליות על פי פקודת המיסים-גבייה מול המועצה המקומית; על התובעת להעמיד את כספי הגבייה שגבתה מן הנתבעת 1, על חשבון חוב הארנונה.